<h1>חוקות הדיינים סימן ס"ז</h1>
<h2>דף לט.</h2>
מי שהחזיק בעבד א' וכן כל כיוצא בזה ובא חבירו וא"ל עבדי הוא זה וגנוב הוא אצלך והשיב לו חבירו ואמר אתה מכרת לי או שאמר אתה נתת לי במתנה ואם אין אתה מודה לי בזה השבע שאינו כן כמו שאני טוען וטול, ובזה ציוו לתובע שישבע שבועת המשנה כדין כל הנשבעין ונוטלין שלא מכרו או שלא נתנו במתנה ויטלנו וכיון שבזה (וכיון שכן ס"א) נשבע התובע שוב אינו יכול לחזור בו הנתבע לומר לו משטה אני בך שהרי פטור הייתי משבועת התורה ואתה לא נתחייבת לי שבועת התורה כדי שתשבע ותטול ואני לא נטלתי קנין ע"ז כל זה ודאי אינו יכול לומר אלא לעולם אע"פ שעדיין לא נשבע התובע כיון שקבל עליו הנתבע שישבע כל זמן שירצה לישבע התובע ישבע ויטול שכרו וכן כל כיוצא בזה כן מפורש בבבא בתרא בפרק יש נוחלין [קכ"ח ע"א] וכן דעת הרי"ף ז"ל והר' שמעון בהגוזל (בה"ג) וכן עיקר ומכאן נלמוד דמי שקבל עליו איש א' שהוא קרוב או פסול שיהיה נאמן עליו כשני עדים כשרים וגמרו את הדין ע"פ עדותו דשוב אינו יכול לחזור בו ואעפ"י שלא נטל קנין אלא בדבור בלבד וכ"כ הרי"ף ז"ל בפרק דיני ממונות זה בורר בסנהדרין אלא שכתב דדוקא כשקנו מידו בק"ס אבל אם לא קנו מידו יכול לחזור בו אבל רבי' אפרים ז"ל כתב דאפילו קנו מידו יכול לחזור בו משום דקנין בטעות הוא לפי שאינו מקבל עליו קרוב או פסול אלא בלשון גוזמא ולפיכך יכול לחזור בו וכ"כ הגאון ז"ל אבל מ"מ העיקר הוא כמ"ש רי"ף ז"ל ולזה יש ראיה מן התוספתא דבב"ב בפ' יש נוחלין וכמ"ש למעלה לגבי עבד ורבי' יעקב ור"ח היו גורסין בגמ' ונשבע ואינו יכול לחזור בו כלומר דוקא לאחר שנשבע התובע אינו יכול לחזור בו ולומר משטה הייתי בך [אבל קודם שנשבע התובע יכול לחזור בו ולומר משטה אני בך] אלא ישבע הנתבע שבועת היסת שאותו עבד שמכרו לו או שנתנו לו במתנה ונפטר.
